את כל השגיאות בהקמת המדשאה שאני כותב עליהן כאן עשיתי בעצמי מתישהו, ומכל שגיאה למדתי. בעולם הגינון עד שרואים את התוצאות של הפעולות ועד שמחברים את הנקודות לכדי תובנה עוברות כמה עונות, אם לא שנים. אז המדריך הקטן הזה בא לחסוך מכם שנים של תסכול מתוצאות בינוניות במדשאה שלכם, בדרך למדשאה ירוקה, יפה ובריאה.
1 - לא לוקחים בחשבון את שלב הכנת הקרקע
אתם לא לוקחים בחשבון בתמחור העבודה ולוחות הזמנים את שלב הכנת הקרקע שזה כולל:
לא מצניעים מספיק קומפוסט - זה לא מספיק לפזר קצת קומפוסט מלמעלה שצובע את פני השטח, כדי באמת לטייב את האדמה לקראת המדשאה מומלץ להצניע לפחות 20 ליטר של קומפוסט למטר רבוע. קראתם נכון, שק של קומפוסט על כל מ״ר של מדשאה. חושבים שאני מגזים? זה כי אתם לא מבינים עד הסוף את התפקיד של הקומפוסט בקרקע. אתם כנראה חושבים עליו כעל דשן, שזה גם נכון, אבל תפקידו המרכזי הוא לשפר את המרקם של הקרקע על ידי הכנסת חומר אורגני, ובכך הוא מסייע בתאחיזת מים טובה יותר,בניקוז טוב יותר, מכניס אוויר לשורשים ומעודד פעילות של חיידקים ופטריות החשובה לפוריות האדמה ולקליטת המינרלים בצמחים, כל זה בנוסף להוספת חומרי ההזנה עצמם.
אני יודע שלגננים קשה להצדיק את ההוצאה כשסעיף הקומפוסט שהוא לכאורה לא הכרחי מייקר את העבודה בעוד 1000 או 2000 ש״ח, או להיות תחרותיים מול גנן שמפזר 10 שקי קומפוסט על 100 מ״ר אדמה, במיוחד כשאת התרומה של הצנעת הקומפוסט לא רואים מיד. אבל לטווח ארוך המדשאה תהיה הרבה יותר חסונה, בריאה וחסכונית בהשקיה.
לא לוקחים את הזמן להנביט עשבי בר ועשבים שוטים ולסלק אותם לפני שתילת הדשא. אח״כ אתם מופתעים לגלות גומא הפקעים (״סעידה״) במדשאה ונאלצים להשקיע בקוטל עשבים יקר מאוד (1,880 ש״ח ל-133 גרם נכון לרגע כתיבת שורות אלו) או להשקיע הרבה זמן ואנרגיה בטיפול נקודתי אינטנסיבי. לפני הנחת הדשא היה אפשר להיפטר מגומא הפקעים באמצעים פשוטים וזולים יותר, ואולי על הדרך גם לתפוס עוד כמה עשבי בר שמשבשים מדשאות כמו קוטב מצוי ואספסת. מכיוון שהגומא נובט בקלות כמעט לאורך כל השנה - כמעט תמיד כדאי לבצע השקיית הנבטה לפני שתילת הדשא.
2 - לא מתכננים מראש את ההשקיה כמו שצריך
לכאורה להקים מערכת המטרה לדשא נראה כמו משימה פשוטה. מפזרים כמה ממטרות - יש מים - הדשא גדל. את הבעיות מתחילים לגלות רק בקיץ כשהתנאים נעשים קשים.
תכנון השקיה זה מקצוע ותורה שלמה שלא אוכל להסביר את כולה עכשיו, אבל בגדול העיקרון המרכזי בתכנון המטרה לדשא הוא כיסוי אחיד. אנו שואפים שעל כל מ״ר של דשא ינחתו עד כמה שאפשר אותו מספר של ליטרים של מים במשך זמן ההשקיה.
לכיסוי אחיד מגיעים באמצעות הקפדה על מספר נקודות:
בחירת הממטיר הנכון לגודל המדשאה, צורת המדשאה, לתנאי השטח (טופוגרפיה, מרקם הקרקע) ולחץ המים בגינה.
חפיפה בין ממטירים - על כל ממטיר צריך להיות ממטיר נגדי שמתיז עליו.
מיקום הממטירים - בכל פינה של המדשאה צריך לעמוד ממטיר, בצורות אמורפיות ומעוגלות צריך להתחשב בקו הגבול על מנת לא להרטיב מחוץ למדשאה יותר מדי, ויחד עם זאת לאזן את תחומי החפיפה ככל הניתן.
איזון ספיקות - ממטרה (כזו עם שפריץ אחד של מים שזז מצד לצד) שמכסה גזרה של 180 מעלות מחלקת את אותה כמות של מים כמו ממטרה שמכסה גזרה של 90 מעלות, אבל על פי 2 שטח בזמן נתון. שזה אומר שהדשא שבשטח שלה מקבל רק חצי מכמות המים מאשר הדשא שבפינה.
מה עושים? הממטרות נמכרות עם סט של פיות. לכל פיה יש ספיקה שונה, והגנן צריך לבחור פיה עם ספיקה גבוהה יותר לממטרות שעושות גזרה גדולה יותר.
פתרון פשוט יותר זה להשתמש בממטיר מודרני מסוג MP Rotator שנותן אחידות בספיקה ללא תלות בגזרה וגם עובד בספיקה נמוכה (שזה כבר יתרון אחר לפוסט אחר).
כמו שאמרתי - תכנון השקיה זה מקצוע, ואם אתם רוצים להיות בטוחים שלא תצטרכו לפתוח את המדשאה בהמשך הדרך בשביל להזיז ממטרות - עדיף להיעזר במתכנן השקיה או גנן מנוסה.
3 - לא לוקחים בחשבון את הגודל האמיתי של השיחים שנשתלים צמוד למדשאה
הגודל של הצמח ביום השתילה לא קשור לגודל הסופי שאליו הוא יגיע בבגרותו, ואם לא מרחיקים את השיחים מגבול המדשאה לפי הגודל הסופי האמיתי שלהם בסופו של דבר הם יכסו את הדשא, יחסמו את הממטרות, וחלקים במדשאה לא יקבלו מים ואור שמש.
מה לעשות? לתכנן את השתילה בהתאם לגודל אמיתי, ומכיוון שכשותלים נכון הגינה תראה לכם מאוד ריקה בשנה הראשונה, ניתן למלא את הרווחים באופן זמני עם צמחים עשבוניים חד או רב שנתיים שיעלמו בהמשך הדרך כשהשיחים הגדולים יותר יכסו עליהם.
4 - לא יוצרים גבול ברור למדשאה
הדשא הוא צמח זוחל, מטבעו הוא צומח ומתפשט לצדדים, אם אין לכם גבול ברור למדשאה סופו לצמוח לכל מקום שהאדמה בו לחה. לתופעה הזו יש כמה תוצאות לא חינניות שלרוב פשוט משדרות הזנחה:
הדשא פולש לערוגות הפרחים המושקות ומשבש אותן.
הדשא צומח ומכסה שטחים שלא נלקחו בחשבון בתכנון ההשקיה המקורי ולכן הם מתייבשים בקיץ ונראים לא טוב.
פעמים רבות המדשאה מקבלת צורה לא ברורה ולא מתוכננת שלא בהכרח עובדת טוב עם שאר הגינה.
נכון שבטבע אין גבול ותחימה בין העשבים והכל שזור בהכל. אבל גינה זה לא טבע, גינה זה מפגש בין הטבעי למאורגן, יש בה בהכרח סדר מעשה ידי אדם. לדעתי האישית, ולא כולם יסכימו איתי, הדרך לתת תחושה ״טבעית״ בגינה היא לא בהזנחה של גבולות המדשאה אלא בבחירת קווים רכים ועגולים לתחימת המדשאה.
אפשר לתחזק את קו המדשאה ללא תוחם פיזי, רק במעבר על הגבולות המקוריים עם חרמש מוטורי פעם בשבוע שבועיים אבל יותר קל לתחזק את קו המדשאה כאשר יש תוחם כלשהו. יש כל מיני מוצרים בשוק המשמשים לתחימת מדשאה החל מגלילי פלסטיק ועד לוחות ברזל אבל לטעמי המפגש של הדשא הרך עם חומר קשה ובעל נוכחות כמו קיר אבן, או עם הקו הישר של שביל שחותך את המדשאה מדגיש את הרכות של הדשא ו״מרים״ אותו. אני מאוד אוהב להפגיש דשא עם קירות ומשטחים דוממים.
5 - לא לוקחים בחשבון את התחזוקה
כל הקמת גינה נגמרת בתחזוקה. בסוף מישהו יצטרך לתחזק את הגינה שלכם באופן קבוע, אחרת כל ההשקעה בתכנון ובהקמה היתה לשווא.
לכן כשאני מתכנן גינה אני מתחיל בסוף, מהתחזוקה. קודם כל אני מברר: מי יתחזק, כמה יתחזק, מה התקציב לתחזוקה (בכסף או בשעות שבועיות). לפי התחקיר הזה אני בונה את הגינה בהנדסה לאחור.
עם כמה שאני אוהב מדשאות מתעגלות, שיש בהן משחקי גבהים, סלעים שצצים מתוך המדשאה, עצים שתולים בתוכן וכו׳… עם כל האהבה שלי לגינות פרועות, היום אם הייתי מתכנן לעצמי גינה חדשה - הייתי מתכנן מדשאה קטנה שהצורה שלה קודם כל מותאמת למכסחת דשא רובוטית - כי להשקיע שעה בכיסוח הדשא פעם בשבוע-שבועיים פשוט לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלי.
ככה זה, התכנון צריך להתאים ליכולת התחזוקה. ומכיוון שזו כתבה על איך לבנות מדשאה נכון, עוד לא דיברנו על האם בכלל אתם צרכים מדשאה בגינה? אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת.
זהו מקווה שעזרתי לכם לתכנן את המדשאה שלכם טוב יותר.
גננו ותהנו.
Comments