האספסת שייכת למשפחת הקטניות ועל כן שורשיה מקיימים סימביוזה עם חידקים מקבעי חנקן (ריזוביום). כמו כן שורשיה יוצרים תלכידי קרקע גדולים יחסית, דבר המעלה את תכולת החומר האורגני בקרקע. לכן חקלאים נוהגים לגדל אספסת בין מחזורי הגידול השונים ולתחח אותה חזרה אל הקרקע על מנת להעלות את ריכוזי הפחמן והחנקן הזמין לצמחים במקום לדשן בדשן סינטטי. על כן המלצתי הגננית היא לעקור אותה במדשאות כדי שיהיה אפשר ללכת יחפים, אך בשטחים הפתוחים בגינה ובכל מקום שאפשר לחיות עם קצת קוצים עדיף להשאירה מכיוון יש לה תועלת רבה למערכת האקולוגית בגינה.