למה לא להשקות את הדשא עם צינור גינה?

בעקבות עוד לקוח שפנה אליי לקבל ייעוץ אחרי שהדשא שלו מת, החלטתי לשתף את תוכן השיחה במאמר הבא כדי לחסוך מכם את הטעות שבכל קיץ מחסלת כמה מדשאות של חובבי גינון מאוכזבים.

הכל התחיל כשהתקשר אליי אדם וסיפר לי שהוא מעוניין בייעוץ לקראת חידוש המדשאה לאחר שהדשא שלו מת. אז אני שאלתי אותו מה לדעתו קרה לדשא, והשיחה הלכה בערך כך: 

- אני אוהב מים והשקתי יותר מדי עד שהדשא נתקף בפטריה ומת.

הוא סיפר.

- וכמה אתה משקה?

שאלתי.

- בכל יום.

הוא ענה.

- טוב כל יום זה באמת יותר מדי תכוף, וזה בהחלט מעודד מחלות בדשא אבל זו לא היתה השאלה שלי. השאלה היתה כמה מים אתה נותן כאשר אתה משקה.

- תראה, אני פנסיונר ואני אוהב לצאת כל בוקר ולתת מים עם הצינור, וכנראה שהגזמתי.

- ובנוסף לזה יש לך גם השקיה עם ממטרות?

- לא. אין ממטרות. רק צינור.

- עומד עם הצינור ומשקה?

- כן. 

- בסדר, הבנתי. הדשא שלך לא מת מעודף מים אלא מצמא.

- לא יכול להיות, הכל רטוב. כל יום. אני לא מפספס אף יום..

- אני מאמין לך, ועדיין אתה לא משקה את הדשא. אתה לא יכול להשקות עם צינור את הדשא כמו שצריך, אף אחד לא יכול. מה שאתה עושה זה שאתה מרטיב את פני השטח אבל בית השורשים נשאר יבש. 

אני אסביר: דשא בתקופת הקיץ צריך בערך 4-5  ליטר מים למ״ר ליום, אבל לא משקים בכל יום אלא מרווחים השקיות. ואז ביום ההשקיה נותנים 5 ליטר על כל יום שעבר. אם עברו 4 ימים מכפילים ב 4. 5X4=20 אתה צריך לספק לכל מ״ר 20 ליטר מים. ואתה צריך להחדיר את המים האלו לתוך בית השורשים ולא רק להרטיב שטחית.

- בסדר אבל יש בגינה שלי לחץ טוב, הצינור שלי יכול לספק 20 ליטר בדקה.

- אוקי, אז אם תעמוד דקה במקום אחד בלי לזוז, תשקה מ״ר אחד. נגיד שיש לך מדשאה קטנה של 50 מ״ר נשארו לך 49 דקות לעמוד עם הצינור ולוודא שאתה מחלק את הזמן שווה בין כל חלקי המדשאה - דקה בדיוק בכל מ״ר. ואת זה לעשות בכל 4 ימים.

וגם אם תעמוד עם הצינור בכל 4 ימים כמו שעון ותשקה עם סטופר ביד בדיוק דקה לכל מ״ר - עדיין לא תצליח לתת לדשא את המים שלו בגלל תכונה של הקרקע שנקראת כושר חידור. 

זה הקצב שבו מים מצליחים לחדור לתוך הקרקע דרך פני השטח שלה.
הקצב הזה משתנה מאוד בין סוגי הקרקעות ותלוי גם בגורמים כמו רמת הדחיסות וכמות החומר האורגני בקרקע. בחול המים נספגים פנימה מהר מאוד ובאדמה חרסיתית לאט מאוד. 

אם ניקח אדמת חמרה נוחה לעבודה בתור איזשהו אמצע - מדובר על כושר חידור של בין 20-40 מ״מ לשעה. הצינור שלך מספק 1,200 מ״מ לשעה. לכן תוך דקה או שתיים הקרקע לא תוכל לספוג יותר מים ומרגע זה כל מה שתשקה לא מגיע לבית השורשים אלא הופך לנגר עילי שזורם בנחלים על פני הקרקע למקום נמוך בגינה. 

לממטירים, במיוחד לממטירים המודרנים מסדרת MP Rotator, יש ספיקת מים נמוכה משמעותית מצינור ולכן כל המים שהם מספקים מחלחלים לבית השורשים.

ממטיר MP Rotator בעל ספיקה נמוכה ולכן מונע איבוד מים בנגר עילי

- אז אם אני משקה בחוסר למה נהייתה פטריה בדשא, הרי פטריה אוהבת לחות?

- כי השקיה בצינור בכל יום מספיקה בדיוק בשביל להרטיב את הנוף ואת פני הקרקע שם הפטריה פעילה, ולא מחדירה מים לתוך האדמה. ככה אתה בו זמנית גם מחליש את הדשא שלא מקבל מים בשורשים וגם מעודד פטריות ומחלות ע״י רטיבות כרונית על פני הקרקע.

אז בואו נסכם למה אי אפשר להשקות נכון את המדשאה עם צינור:

א. אין לאף אחד סבלנות לעמוד שעה עם הצינור. 

ב. קשה להתמיד ולזכור באיזה יום להשקות כשזה פעם ב 5 ימים, למשל.

ג. בנאדם לא יכול ליצור פיזור אחיד של המים על כל שטח הדשא.

ד. כמות המים שצינור מספק בדקה גדולה מכמות המים שהקרקע מסוגלת לספוג באותה הדקה, והתוצאה היא נגר עילי.

מה שקורה בפועל זה שאתם עוברים מהר מדי בין האזורים, מרטיבים שטחית ובצורה לא אחידה את פני הקרקע ובית השורשים נשאר יבש.

לכן כבר לפני עשרות שנים עברו להשקות מדשאות עם מערכות השקיה אוטומטיות. למחשב אין בעיה לזכור להשקות בכל 5 ימים, לא קשה לו להשקות למשך שעה או שעתיים או כמה שצריך.

באמצעות הצבה נכונה של הממטירים נקבל כיסוי שטח אחיד. ועם בחירה נכונה של הממטירים והמחשב נוכל גם לוודא שהמערכת שלנו מספק מים בקצב הנמוך מקצב החידור של הקרקע וכל המים יספגו לתוך בית השורשים ויהיו זמינים לדשא.

בהצלחה.