בגינה יש, היו ויהיו עשבים שלא נשתלו על ידינו. לנו כגננים תמיד יהיה הצורך להתמודד עם עשביה הנובטת בגינה ועלינו לבחור את דרך ההתנהלות שלנו עימה. כדי לעשות זאת בתבונה עלינו להכיר את העשבים למיניהם ואת תכונותיהם ולדעת מי באמת בעייתי ומי יכול להישאר ואף להועיל בגינה.
למה בכלל נובטים עשבים בגינה שלנו?
לעשבייה יש חלק חשוב בתהליך הטבעי שבו אדמה חשופה וצחיחה הופכת לאורך המון המון שנים ליער פורה. השלב הראשון בתהליך הוא הופעת עשבים חד-שנתיים קטנים שמייצבים את הקרקע. הם נרקבים בה ומטייבים אותה לאט לאט כך שיוכלו לנבוט בה בהמשך עשבים גדולים יותר ואח״כ שיחים ועצים - עד שהמגוון של הצמחים והחיות מגיע לשיא. ככל שהמגוון גדול יותר כך המערכת האקולוגית עמידה יותר בפני התפרצות של מזיקים ומחלות ולכן בריאה ומשגשגת יותר. לכן ניתן לומר שהצמחת עשבייה היא הדרך של האדמה לרפא את עצמה לאחר שמישהו או משהו סילק ממנה את הצמחיה (זה יכול להיות משהו טבעי כמו שריפה או מעשה ידי אדם כמו עבודות עפר). ועוד ניתן לומר שאדמה חשופה היא לא פוריה ולא יציבה ולכן לא מצב רצוי בכלל מבחינת המערכת האקולוגית ומסיבה זו האדמה תמיד תשאף להתכסות בעשבים.
מכיוון שהזרעים של צמחי הבר נישאים ברוח ניתן לומר בוודאות שבכל מקום בגינה שלנו בו הקרקע חשופה לאור השמש והגשמים - תינבט שם עשבייה, וטוב שכך.
אנחנו כגננים צריכים לאמץ את עשבי הבר איפה שרק נוכל, כי הם יקלו עלינו את החיים, ולסלק רק את אלו שיוצרים עבורנו קשיים (כמו צמחים שתלטניים מאוד או קוצניים מאוד) באזורים בגינה שבהם אנו רוצים לגדל פרחים או ירקות.
להכיר את העשבים
כדי לקבל החלטה מושכלת את מי מהעשבים לסלק ואת מי לטפח עלינו לזהות ולהכיר את העשבים הנובטים לנו בגינה. זה לא כל כך מסובך כמו שזה עשוי להשמע, רוב המינים חוזרים על עצמם בכל שנה וניתן לללמוד להכיר אותם מהר מאוד.
על מנת לעשות את החיים קלים יותר הכנתי מדריך דיגיטלי לזיהוי עשבים הנובטים בגינה. במדריך, בתוך כל דף-צמח הוספתי המלצה גננית כיצד לנהוג עם הצמח בגינה בהתאם לתכונותיו. אצרף אותו כאן לשימושכם:
נחליט האם והכין להשאיר כל מין של עשב בגינה על סמך תכונותיו שלו, כמו גודל וקוצניות למשל. אבל בגדול, אפשר לחלק את הצמחים הצצים לנו בגינה ל-3 קבוצות:
עשבי בר - צמחים אשר היו באזור לפנינו והם שייכים לטבע המקומי, לרוב נשמח לשלב אותם בגינה. את חלקם נוכל להשאיר אפילו בתוך ערוגות הפרחים (למשל הסביון, החצב והפרג) ואת הצמחים הגדולים יותר נשאיר רק בשטחים הפתוחים בגינה, ואולי אף נבצע כיסוח לריסון גובהם.
פליטי תרבות - צמחים שנפלטו מגינות או חורשות מעשי ידי אדם ומצליחים לשרוד ולהפיץ את עצמם בעיקר בשטחים מופרים ומושקים. ניתן לשלבם בגינה אך צריך לקחת בחשבון את היכולת שלהם להתפשט על חשבון צמחים אחרים, להכיר את תכונותיהם ולדעת להתנהל עימם בהתאם. כובע הנזיר הוא דוגמא לצמח כזה.
מינים פולשים - אלו צמחים שייובאו ע״י האדם בין שבכוונה ובין שבטעות והם מתפשטים בבר בצורה אגרסיבית ומשתלטים על שטחים נרחבים, דוחקים מינים מקומיים וגורמים לירידה במגוון הביולוגי ולכן לנזק גדול למערכת האקולוגית. את המינים הפולשים כדאי לסלק מן הגינה.
אגב, אנו משתמשים במילה ׳עשבים׳ אבל למעשה רוב המינים הפולשים הנובטים בגינה יצמחו ויהיו לשיחים ועצים אשר ישנו את אופי הגינה לחלוטין ועלולים לגרום לנזקים לריצוף, לחומות ולגגות בנוסף לדחיקת הצמחים האחרים בגינה ולכן חשוב לעקור אותם כשהם עוד עשבים קטנים - אח״כ זו כבר משימה קשה בהרבה.
שלושת העקרונות לניהול העשבים בגינה:
1. ללמוד לחיות עם מי שאפשר (אי-עשיה)
2. להעדיף מניעה על פני טיפול
3. להעדיף מניעה והדברה פיזיות על פני כימיות
1 - ללמוד לחיות עם מי שאפשר (אי עשיה)
הגינה מחולקת לאזורים שבהם הגינון אינטנסיבי, שזה אומר שאנו מתערבים עם השקיה ושתילה ספציפית ויש לנו רצון מסויים לגבי איך ומה יגדל באזורים הללו; ולאזורים אקסטנסיבים, שבהם אנו פחות מתערבים והשטח נמצא באיזון טבעי. החלוקה היא לא שחור ולבן, אלא רמת האינטנסיביות בגינון הולכת ופוחתת ככל שמתרחקים מהבית אל פאתי הגינה. באיזורים האקסטנסיבים ביותר הטבע מולך ואנו נרצה להפריע לו כמה שפחות. ככל שנתערב פחות כך יהיה שם קסום יותר עם השנים. השטח ימצא את האיזון שלו, כל צמח יפרח בעיתו, חיות בר יעשו שם את ביתם וציפורים יקננו בצמחיה.
כאשר אתה עוסק באי עשיה, הכל נהיה כפי שהוא אמור להיות.
(טאו טה צ'ינג, תרגום: דני וולפשטיין)
באזורי הביינים אם הצמחיה הטבעית נעשית גבוהה מדי ביחס למטרות שלנו, ניתן לכסח אותה נמוך כמו דשא. למשל בשטח שבו נרצה לפרוס מחצלת ביום שמש חורפי. בגינות גדולות כדאי להשאיר שטח בר לא נגוע ככל שניתן, ומקסימום אם העשב היבש מפריע בקיץ ניתן לכסח אותו ולהשאירו כחיפוי על הקרקע. מומלץ לשלב עצי א״י באזורים הללו בגינה, כמו חרוב, זית, כליל החורש, שקד וכו׳.
באזורי הגינון האינטנסיבי נתנהל עם העשביה בהתאם למטרה שאותה אנו מנסים להשיג. בערוגות הפרחים נוכל להשאיר את כל מיני צמחי הבר שיכולים להשתלב בה ואף לשדרג אותה - בין המינים האלו ניתן למנות את הרקפת, פרג, כלנית, חצב, עירית גדולה, קחוון וכו׳. צמחים פורחים גדולים כמו חרצית עטורה אפשר להשאיר בערוגות הפרחים ולהקפיד להקטין אותם עם מזמרה מדי פעם. כך נרוויח פרחים משגעים בכמויות עד סוף האביב - בחינם.
מינים אחרים של צמחי בר עלולים להיות גדולים מדי לערוגת הפרחים שלנו, או חסרי פריחה מיוחדת ויפה שתגרום לנו לגדלם דווקא בערוגת הפרחים. את העשבים הללו ניתן לשלב ככיסוי קרקע ירוק וטבעי בשטחים הפתוחים בגינה.
ישנם גם צמחים פליטי תרבות שניתן לחיות עמם בשלום, בעיקר בגינות מרווחות ובאזורים הלא מושקים. למשל כובע הנזיר אשר נובט בחורף ויוצר מרבדים נמוכים, צפופים ויפים. המרבד הצפוף ורחב הידיים מונע נביטה של עשבי חורף אחרים ובעצם עוזר לנו לשמור שלא יצמחו באותה חלקה צמחים גבוהים וחסונים כמו החוביזה למשל שמתייבשת בסוף האביב והופכת למטרד שקשה הרבה יותר לטפל בו מאשר בכובע הנזיר.
2 - העדפת מניעה על פני טיפול
ניהול חכם מונע מראש את הבעיה במקום לטפל בה בדיעבד. בהקשר של עשבייה בגינה זה אומר:
תכנון נכון של הגינה כך שנמנע מראש את הצצת העשבים היכן שהם לא רצויים.
תיחזוק נכון הכולל בעיקר זיהוי והדברה מוקדמת של עשבים לא רצויים שצצו בגינה לפני שהם פורחים ומפיצים זרעים נוספים.
תכנון נכון של הגינה למניעת הצצת עשבים
עשבים נובטים בקרקע חשופה, לכן נשאף שבכל האזורים המטופלים בגינה (ז״א חוץ משטחים שהגדרנו כשטחי בר) ישנו חיפוי קרקע מסוג כלשהו: ריצוף, מדשאה, צמחיה צפופה, אגרגט או שבבי עץ. משהו צריך לכסות את הקרקע ולמנוע מעשבי הבר לנבוט. המניעה היא גם פיזית וגם על ידי הסתרת אור השמש.
בעיקר חשוב לחפות את הקרקע בערגות המושקות, בין השתילים, שם מן הסתם תהיה נביטה רבה של עשבים. ניתן לחפות עם שבבי עץ, רסק גזם או אגרגט על גבי יריעה גאוטכנית. גם נטיעת עצים, שיחים וצמחיה משתרעת עוזרת להפחית את נביטת העשבים.
תיחזוק הגינה למניעת הצצת עשבים
גם אם תכננו את הגינה בצורה מיטבית תמיד ינבטו כמה עשבים פולשים. כדי למנוע התפשטות שלהם בגינה צריך להדביר אותם לפני שהם מספיקים לפרוח ולהפיץ זרעים. עקביות בהדברה תצמצם את בנק הזרעים בקרקע עם השנים והנביטה תפחת. כמה זה חשוב לתפוס את העשב בזמן? שימו לב לנתון הבא: צמח קייצת מסולסלת אחד עושה 10,000 עד 100,000 זרעים. אם תפנימו את כמות העבודה שתחסך מכם באמצעות עקירה של קייצת אחת בזמן הנכון, לעולם לא תחלפו עוד בגינה ליד צמח קייצת מבלי לעקור אותו.
3 - העדפת מניעה והדברה פיזיות על פני כימיות
נעדיף לטפל בעשבים בשיטות פיזיות ללא ריסוס רעלים - ככל הניתן. חומרי ההדברה לא תורמים לבריאות שלנו או של הגינה. כבר ציינו למעלה כיצד חיפוי ושתילה נכונה מונעים נביטה של עשבים ואת חשיבות העישוב. עישוב זה חלק אינטגרלי מתחזוקת גינה ואין מה לחפש פתרונות קסם בצורת ריסוס ככל שניתן להימנע מכך.
איך מעשבים?
הכי חשוב בעישוב זה לתלוש את העשב עם השורש, לשם כך צריך שהאדמה תהיה לחה. אין טעם לנסות לעקור צמחים באדמה יבשה וקשה מפני שהשורש יקרע מהגבעול וישאר באדמה והצמח יגדל שוב וביתר שאת. לכן אם הקרקע יבשה השקו לפני העישוב. כמובן שהכי קל לעבוד אחרי הגשם.
בתוך הערוגות הכי יעיל זה לעשב בידיים או להעזר במקוש קטן או מברג על מנת לחלץ את השורש. בשטחים גדולים ופתוחים ניתן לעבוד עם טוריה או מעדר (בזהירות לא לפגוע בצנרת ובצמחים שאנחנו כן רוצים לשמר בגינה).
חשוב לדעת שיש כמה צמחים שאין טעם לעשב כי יש להם מנגון הישרדות נגד עישוב ע״י השארת בצלים או פקעות בקרקע מהם יצמחו שוב לאחר יום או יומיים. המפורסמים שבצמחים העקשניים הללו הם גומא הפקעות (סעידה) וחמציץ נטוי. את הצמחים הללו אם נחליט להדביר (ואני בהחלט ממליץ על כך) נאלץ לעשות זאת באמצעות ריסוס של קוטל עשבים.
איך מרססים?
רק אחרי שתכננו והקמנו גינה נכונה שהקרקע בה מחופה כדי למנוע נביטה ולמדנו לזהות את העשבים שחדרו לגינה, ניסינו להדביר אותם עוד כשהיו קטנים - ובכל זאת התבססו לנו בגינה צמחים עקשניים שלא ניתן להיפטר מהם ע״י עישוב, ואנחנו משוכנעים שהם מהווים מטרד ואף סיכון לגינה שלנו - נפנה להדביר אותם בריסוס.
חומרי ההדברה הכימים מתחלקים לשני סוגים:
קוטלי עשבים - אותם מרססים על העלים הירוקים והם גורמים לתמותת הצמח. גם כאן יש שני סוגי עיקריים:
קוטלי עשבים כלליים (בלתי בררניים) - אלו מדבירים את כל הצמחים שהם באים איתם במגע. בינהם נמצאים ראונדאפ, טייפון, בסטה, פאסטר ועוד.
קוטלי עשבים בררניים - אלו יודעים לברור בין עשבים רחבי עלים לבין דגניים ולקטול רק סוג אחד מבלי לפגוע בשני, ביישום נכון בכל אופן. היתרון שלהם הוא שניתן להדביר איתם בקלות נגיעות קשה של יבלית (דגני) בתוך ערוגת ורדים (רחב עלים) או לחילופין נגיעות קשה של חמציץ (רחב עלים) בתוך מדשאה (דגני) מבלי לקטול את הגידול הרצוי לנו. בינהם נמצאים סטרן, טומוהוק, דגנול ועוד.
הסוג השני של חומרי ההדברה נקרא מונעי הצצה. אותם מרססים על הקרקע והם מונעים את צמיחת העשבים - מהסוג הזה אני ממליץ לכם להימנע לחלוטין. פוטנציאל השגיאה והנזק שהם עלולים לגרום לשורשי הצמחים גדול מהתועלת שבהם. בגינה הפרטית אני לא רואה סיבה להשתמש בהם.
בכל מקרה אם החלטתם להשתמש בקוטל עשבים בריסוס בגינה, השתמשו בכל אמצעי הזהירות כמו מסכה, משקפי מגן וכפפות וקראו היטב את התווית שעל האריזה או חפשו אותה באינטרנט (כל התוויות מפוסמות ברשת). חשוב מאוד לבחור את החומר הנכון וליישם אותו בהתאם להוראות היצרן. עבודה לא נכונה, מעבר לזה שהיא מסכנת בריאותית אתכם ואת הסביבה, פשוט תהרוג לכם צמחים שלא התכוונתם לחסל, וחבל. עבדו לפי ההוראות ואל תגדילו מינונים לפי המלצה של גנן אקראי.
בכתבה הבאה אצור מגדיר קצר של מינים פולשים ובעייתים של צמחים שלדעתי כדאי ללמוד לזהות אותם בגינה כשהם עוד קטנים ולעקור מבעוד מועד.