הפרח בגני?

או - למה לבחור צמחים לגינה לפי הפריחה זו טעות של חובבים

(*מומלץ לקרא על מסך גדול)

כשאנשים מגיעים למשתלה לבחור צמחים, העיניים שלהם נמשכות מיד לשורות הצבעוניות של הצמחים הפורחים: האדומים, הסגולים, הצהובים – כל מה שבולט לעין. נדמה לנו שככה “מכניסים צבע” לגינה. אבל זו בדיוק הטעות של חובבים.

משחקי צבע ומרקם בעלווה

מעצבי גינות מנוסים לא בוחרים צמחים לפי צבע הפרח, אלא לפי הצללית, ולפי המרקם והגוון של העלווה. העלווה אחראית ל־90% מהמראה של הגינה. היא המסה העיקרית ולמעשה האלמנט הדומיננטי ביותר בגינה.

פריחה עובדת מצוין בתור דגש: נקודת צבע עזה שמושכת את העין ונותנת “קיק” של התלהבות ושמחה. אבל אי־אפשר לביים הצגה שבה כל הדמויות הן שחקנים ראשיים. כך גם בגינה: אם כל הצמחים “צועקים”, אין היררכיה ולכן גם אין יופי שלם.

גינה שמעוצבת נכון היא גינה שיש בה משחקים עדינים בגווני העלווה, במרקמים ובשילוב ההרמוני בין כל הצמחים. וזה הסוד שכל מעצב גינות מנוסה מכיר: הדרך הנכונה והפשוטה להכניס צבע לגינה היא דרך העלווה. גווני העלים יושבים בדרך כלל על מקטע מצומצם בגלגל הצבעים, וברובם הם בעלי רוויה נמוכה, ולכן כמעט כל שילוב ביניהם יוצר הרמוניה טבעית.

הפרחים, לעומת זאת, מופיעים בצבעים רוויים וחזקים שמפוזרים על פני כל גלגל הצבעים. המרחקים הגדולים ביניהם בגלגל הם בדיוק מה שגורם לכך שבחירות לא מדויקות יוצרות בקלות שילובי צבע שאינם הרמוניים ומראה עמוס ומבולגן.

במאמר הזה נפרק את המיתוס ש“צבע = פריחה”, ונראה למה מי שבונה גינה לפי צבע הפרחים בלבד מפספס הזדמנויות עיצוביות חשובות, ואיך מי שמבין את סוד השימוש הנכון בעלווה זוכה לגינה מקצועית, הרמונית ויפה כל השנה.

יציבות: העלווה היא מה שנשאר לאורך רוב השנה

"להבה שבוערת בעוצמה כפולה — נכבית בחצי הזמן." 

- לאו דזה

כשמתכננים גינה, חשוב להבין מה באמת “מחזיק” את המראה שלה לאורך זמן. ברוב הצמחים, ובעיקר בצמחי נוי ירוקי־עד, העלווה נמצאת איתנו כל השנה. וגם אצל צמחים נשירים, העלווה עדיין נוכחת במהלך רוב חודשי השנה, והיא זו שמגדירה את המסה, הצבע והרקע של הגינה בתקופה הארוכה ביותר.

הפריחה, לעומת זאת, היא זמנית: לרוב היא נמשכת שבועות ספורים, חודשיים שלושה נחשב פרק זמן ארוך, ויש צמחים שפורחים רק לכמה ימים. היא מגיעה והולכת, ולא ניתן לסמוך עליה כבסיס עיצובי יציב. ובד״כ ככל שהפריחה שופעת ובולטת יותר ככה אורך חייה קצר יותר. 

זו בדיוק הסיבה שמעצב גינות מקצועי אף פעם לא מתחיל לתכנן את הגינה מהפריחה. אי אפשר לבנות חזות קבועה של גינה על משהו זמני. לכן העיצוב מתחיל בעלווה - האלמנט שמחזיק את הקומפוזיציה ומוביל את העין במשך רוב חודשי השנה. רק אחרי שהבסיס יציב מגיעה הפריחה כקישוט, כדגש, כמגע אחרון.

העלווה אחראית ל־90% מהצבע והרקע בגינה

בכל גינה קיימת מסה גדולה של עלווה, והיא זו שמעצבת את הרקע החזותי של המרחב לאורך רוב השנה. צבעי העלים מעניקים לגינה את הגוון הכללי שלה ואת בסיס האווירה , על צבעי העלווה נדבר בהמשך, אבל הצבע הוא רק שכבה אחת מתוך מכלול שלם של תכונות עיצוביות.

לעלווה יש גם כוחות נוספים: המרקם של העלים (טקסטורה) - עדין או גס, צפוף או אוורירי, מבריק או מט - יוצר עומק, שכבות ושינויי קצב בתוך הגינה. משחק נכון במרקמים יכול ליצור תחושת רוגע, תחושת עומק או תחושת מבניות גם בלי אף פרח אחד.

מרקמים שונים בעלווה נותנים תחושה שונה, והשילוב בינהם יוצר ניגודיות מבורכת

יתרון נוסף שאנשים כמעט לא חושבים עליו הוא התנועה. עלים דקים וגמישים, כמו של דגניים למשל, מגיבים לכל רוח קלה ויוצרים אפקט של דינמיות חיה בתוך הגינה. וכשהשמש פוגעת בעלים כסופים או זהובים נוצרים הבהובי אור קטנים שמעשירים את הנוף וגורמים לגינה לנצוץ.

העלווה גם יוצרת את הצללית (סילואטה) של הצמח, את הצורה הכללית שלו במרחב, מה שמאפשר לנו משחק של צורות: כדורי, זקוף, מפוזר, משתרע או אוורירי. צורות שונות משפיעות עמוקות על הקומפוזיציה של הגינה.

צורה כדורית (פיטוספורום יפני)

הפריחה, לעומת זאת, תופסת חלק קטן מאוד במסה הכוללת. היא מופיעה לרוב כנקודת צבע על רקע גדול של עלים. דגש, ולא בסיס. שיח שפורח חודש בשנה, מה מגדיר את מראהו בשאר 11 החודשים? העלווה.

הרמוניה (ויוקרה)

צבעי העלווה הם בדרך-כלל גוונים מאופקים ובעלי רוויה נמוכה: ליים רך, ירוק־כחול, ירוק כהה, כסף, אפור־ירקרק, בורדו כהה. הגוונים האלה קרובים זה לזה בגלגל הצבעים, ולכן כמעט כל שילוב ביניהם יוצר הרמוניה טבעית. זה מה שמעניק לגינה תחושה של איזון, רוגע ויוקרה.

לעלים גוונים קרובים זה לזה בגלגל הצבעים, כמעט כל שילוב ביניהם יוצר הרמוניה טבעית

הפריחה, לעומת זאת, מגיעה כמעט תמיד בצבעים רוויים וחזקים: אדום, כתום, ורוד, צהוב, סגול. אלו גוונים שנמצאים באזורים מרוחקים בגלגל הצבעים ולכן השילוב ביניהם דורש הרבה יותר דיוק.

כשמעצבים עם פרחים חייבים להכיר את תורת הצבעים ולדבוק בסכמת צבע כדי לא ליצור בלגן חזותי:

• משולש (Triadic)

• משלים (Complementary)

• אנלוגי

• מונוכרומטי

וכן הלאה.

עם עלים זה כמעט בלתי-אפשרי לטעות. הטווח הצבעוני שלהם מצומצם, הרוויה נמוכה, ואין עלווה בצבעי כתום זרחני או צהוב ניאון. לכן כמעט כל קומבינציה של גווני עלווה תישאר רגועה, טבעית ונעימה לעין.

וזה ההבדל הגדול בין גינה חובבנית לגינה מקצועית: מעצבים מנוסים בונים את פלטת הצבע של הגינה מהעלווה  ורק לאחר מכן מוסיפים פריחה כדגש, לא כבסיס.

סיכום

מי שמנסה לעצב גינה דרך הפריחה מסתמך על משהו זמני, צבעוני מאוד ובגוונים חזקים ולכן התוצאה לעיתים קרובות מקרית או מבולגנת ועונתית מאוד. מעצבים מנוסים יודעים שהשלד האמיתי של הגינה בנוי מהעלווה: מהיציבות שלה לאורך רוב השנה, מהמסה ומהרקע שהיא יוצרת, מהטקסטורה ומהתנועה של העלים. העלווה היא זו שמחזיקה את הגינה, מכתיבה את האווירה ויוצרת את ההרמוניה.

אני ממש לא נגד פריחה - להפך. אני אוהב גינות שופעות פרחים. אבל כדי שהפריחה תרים את הגינה, חשוב לדעת להשתמש בה נכון. אאנחנו לא מתעלמים מהפריחה בעיצוב - פשוט נותנים לה את התפקיד הטבעי שלה: הפריחה היא לא הבסיס של הגינה, אלא הכוכבת שנכנסת לבמה ברגע המדויק כשכל התפאורה כבר במקום הנכון, וזה מה שהופך אותה לבלתי נשכחת. 

במאמר הבא נסביר איך להשתמש נכון בצמחים פורחים בעיצוב הגינה, איך לנצל את עוצמת הצבע שלה כדגש בקומפוזיציה, אילו שילובי צבעים עובדים היטב, ואיך להפוך את הזמניות של הפריחה ליתרון של התחדשות ותחלופה עונתית בגווני הגינה.