הבוסתן הסינטרופי - גידול בוסתן בשיטה קלה (עם תוצאות מהירות)

שיטה טבעית וחכמה לגידול עצי פרי – בלי לבזבז כסף, זמן ואנרגיה.

🌱 נמאס לכם לשתול עצים שלא מתפתחים כמו שצריך?

💸 להשקיע אלפי שקלים על עצים, צינורות, דשן ולקבל תוצאה מאכזבת?

🚫 להיאבק בעשבייה או לרסס חומרים שפוגעים בקרקע?

היום אני רוצה לספר לכם על שיטה פשוטה וקלה, בהשקעה מינימלית, לגידול בוסתן שמניב תוצאות מהירות בטווח המיידי ועצים בריאים בטווח הארוך. והשיטה הזו מתאימה לא רק לשתילה של שורת עצי פרי בגינה הביתית אלא גם לבוסתן גדול ואפילו יער מאכל שלם – בואו נתחיל.

הבעיות בגישה הרגילה לגידול בוסתן פרי

לפני שנראה את השיטה הסינטרופית בואו נבין רגע מה הם החסרונות בהקמה של בוסתן בשיטה ה״רגילה״: זו שחופרים בורות בכל מני נקודות בגינה ושותלים בהם עצים.

החסרון הראשון, שזה העצים לא מתפתחים בצורה מיטבית כשהם שתולים בודדים באמצע שממה של קרקע יבשה, חשופה מצמחיה – עץ אחד פה ועץ אחד שם ובינהם מדבר של קרקע צחיחה שאין בה חיים, ואין בה תמיכה ביולוגית לשורשים. כל בית שורשים הופך להיות מעין נווה מדבר, מערכת ביולוגית קטנה ומבודדת מהמערכות השכנות.

חסרון נוסף, הוא עלויות ההקמה, כל עץ דורש חפירת בור נפרד, ההשקיה מסובכת - צינור שמתפתל עם המון התפצלויות ומחברים וליפוף של טפטפות לכל עץ.

ואם שותלים את העצים במרווחים נכונים לפי גודל סופי של עץ פרי בוגר, הבוסתן נראה ריק בשנים הראשונות. זה מביא אנשים לעשות שני דברים: אחד לשתול את העצים צפוף מדי מה שגורם בהמשך לבעיות בהתמודדות עם מחלות ומזיקים. השני לקנות עצים בוגרים יותר. עץ בוגר עולה מאות שקלים ליחידה, ההובלה שלו יקרה יותר, הבור שהוא צריך גדול יותר, לפעמים צריך שני אנשים בשביל לסחוב אותו.

ובאופן פרדוקסלי ככל שהעץ שאתם שותלים גדל יותר זמן במשתלה בתוך מיכל ככה הסיכוי שלו להתפתח אצלכם בגינה לעץ עם מערכת שורשים תקינה ושלד ענפים טוב דווקא יורד.

כשמגדלים עץ במיכל אם לא מעתיקים את העץ בכל שנה או שנתיים למיכל גדול יותר זה גורם להסתלסלות שורשים. לעץ כזה יש עתיד קצר מאוד בגינה.

הסתלסלות שורשים

בנוסף לרוב במשתלה אין להם מקום לעצב את שלד העץ לגביע כמו שמתאים לבוסתן פרי ולכן הם מעצבים את העצים על גזע מרכזי, מה שפחות אידיאלי לנו לעצי פרי. בסוף על עץ בוגר אתם משלמים אפילו פי 10 על מוצר פחות איכותי לטווח הארוך.

קושי נוסף שנתקלים בו כולם הוא שהבוסתן מתמלא בעשבי בר שדורשים כיסוח, ובשתילה רנדומלית זה גוזל הרבה זמן להסתובב בין העצים לכסח את העשביה. או שאנשים פשוט מרססים את העשבים ככה שלא נשאר שום עשב חי לכיסוי הקרקע- מה שמביא לגריעה של הקרקע וירידה בפוריות שלה, ובכלל להמון נזקים למערכת הביולוגית.

אפשר להשתמש בחיפוי קרקע, אבל לשבבי עץ יש עלויות, וחיפוי כהה כמו יריעות פלסטיק או טוף שחור מחמם את הקרקע ומעקר אותה מחיים.

הבוסתן הסינטרופי - שתילה המחקה את דפוסי ההתפתחות של יער בטבע, מעשירה את הקרקע בחיים, ומצמיחה מערכת של שפע מתחדש.

לשיטה שאני מציע לכם היום לשתילת בוסתן אני קורא הבוסתן הסינטרופי. למעשה זו שתילה שמבוססת על יערנות סינטרופית או חקלאות סינטרופית, שזו שיטה שפותחה בברזיל, ולרוב מגדלים בה יערות מאכל טרופיים מאוד עשירים בצמחיה. אנחנו לוקחים את העקרונות המרכזיים ומנסים להתאים אותם לתנאים בארץ. (כמובן שלתנאי האקלים אבל גם לתנאים הכלכליים, החברתיים וכו׳)

בגדול הבוסתן הסינטרופי מתבסס על שני עקרונות מרכזיים:

1. חיקוי דפוסי ההתפתחות של יער בטבע כדי ליצור מערכת דינמית, שמתחזקת ומשפרת את עצמה עם הזמן, וזאת על ידי:

   1. שתילה צפופה ורב שכבתית. ביער סינטרופי, עיקרון השכבות הוא מרכיב מרכזי המחקה את מבנה היער הטבעי, שבו צמחים מכל גובה מתפתחים יחד תוך שיתוף פעולה. כל שכבה תורמת למערכת: העצים הגבוהים מספקים צל, מפחיתים אידוי ומגנים מרוח; עצי הביניים מייצרים ביומסה וחוסמים קרינה עודפת; שיחים וצמחים נמוכים מכסים את הקרקע, שומרים על לחות ומונעים סחף; וצמחים זוחלים או כיסויי קרקע מגינים על פני הקרקע ומעשירים אותה בחומר אורגני. בנוסף, יש גם שכבה תת־קרקעית של שורשים בעומקים שונים, מה שמאפשר ניצול יעיל של משאבי מים ומינרלים. תכנון נכון של השכבות יוצר מערכת יציבה, פורייה ומגוונת, שבה כל צמח ממלא תפקיד ומקבל מענה לצרכיו האקולוגיים.

   2. מעבר הדרגתי ומנוהל מחברת חלוץ של צמחים עשבוניים לחברת שיא של שיחים ועצים בוגרים.

   3. מחזור חיים דינמי - צמחים מהירי צימוח מפנים מקום לצמחים איטיים ומאריכי חיים, והופכים לחומר אורגני המושב לקרקע עבור השלב הבא.
      

2. הזנת הקרקע ליצירת אדמה חיה:

   ״אדמה חיה״ זה מושג שמתאר מערכת אקולוגית תת-קרקעית מורכבת מלאה בחיים: חיידקים, פטריות, תולעים. היצורים האלו פועלים יחד כדי לפרק חומר אורגני, למחזר אותו לחומרי הזנה, וליצור תנאים אידיאליים לצמחים.

   הקרקע החיה היא זו שמייצרת עבור הצמחים סביבה עשירה בחומרי הזנה, מים, וחיים — ובכך מאפשרת מערכת שפע מתחדש לאורך זמן והתמודדות טובה יותר עם מזיקים, מחלות ותנאי אקלים קשוחים. (אולי שמעתם בעבר את המשפט: אנחנו מגדלים אדמה והיא מגדלת צמחים).

   עקרון האדמה החיה מושג ע״י:

   1. הפחתת דישון חיצוני והסתמכות על החזרת חומר אורגני לקרקע.

   2. שמירה על כיסוי קרקע רציף בצמחים חיים.

   3. עידוד פעילות של מיקרואורגניזמים, פטריות ותולעים שממחזרים חומרים ומעשירים את הקרקע.

היופי בשיטה הזו הוא שבמקום לעבוד קשה ולהשקיע משאבים מטורפים (עצים בוגרים, דשן,עבודה), אנחנו מחקים תהליך טבעי שמתרחש מעצמו בטבע שנקרא סוקצסיה.

סוקצסיה היא תהליך טבעי שבו צמחים מחליפים זה את זה לאורך זמן, ממינים מהירי צמיחה למינים יציבים ובוגרים – עד ליצירת מערכת שלמה ועמידה כמו יער (כמובן שבבוסתן לא נגיע ליער ממש אבל הרעיון דומה). בכל שלב יש צמחים שתומכים באלה שיבואו אחריהם, וכך נוצרת מערכת יציבה, מגוונת ובריאה לאורך זמן.

שפע מתחדש של חיים

רק שבניגוד לטבע ששם התהליך מתחיל מאפס ואורך מאות שנים אנחנו נתחיל מלהכניס המון חומר אורגני לאדמה ונגיע לתוצאות תוך שנים בודדות.

איך מקימים ערוגת עצים סינטרופית?

במקום לשתול עצים בודדים באמצע מדבר שומם של קרקע נטולת חיים – אנחנו נשתול אותם בשורה רציפה, כחלק מערוגה של אדמה חיה.

בעצם מה שאנחנו עושים זה פותחים תעלה ישרה בעומק של בערך 40-50 ס״מ, ממלאים אותה בקומפוסט ודשן גרגירי בפירוק איטי, ובונים מהאדמה שהוצאנו תלולית לגידול כמו במטעים.

את התלולית מומלץ לבנות מצפון לדרום כדי למקסם את אור השמש לכל העצים (במיוחד אם שותלים בכמה שורות מקבילות), ובמדרון יש לבנות את השורות במקביל לקווי הגובה כדי להאט נגר מי גשם.

על ראש התלולית פורסים בקו ישר צינור טיפטוף אחד או שניים ממש כמו במטעים. זה חוסך המון עבודה - מתקינים קו השקיה אחד, ישר. בלי הסתעפויות, בלי מחברים, בלי כאב ראש.

את העצים שותלים במרווחים אמיתיים של עץ בוגר (בד״כ לפחות 4-5 מ׳) ובין העצים שותלים בצורה מאוד צפופה צמחיה תומכת הכוללת צמחי כיסוי, צמחים עשבוניים כמו ירקות ותבלינים ועצי שירות (הסבר בהמשך) במחשבה על הרב שכבתיות של הבוסתן.

בבוסתן הסינטרופי לכל שכבה יש תפקיד:

1. עצים גבוהים (חרוב, תמר, תות, פקאן): שוברי רוח, הצללה חלקית, יצירת מיקרו־אקלים, שימור לחות אטמוספרית.

2. עצים נמוכים ושיחים (רימון, הדרים, ליצ’י, פיטנגו): ייצור מזון, מילוי חללים בין העצים הגבוהים, שמירה על גיוון ביולוגי, הגנה על הקרקע.

3. עשבוניים ומטפסים (מלפפון, דלעת, פסיפלורה):ייצור מהיר של מזון כמו ירקות עונתיים, קטניות, תבלינים. כיסוי ביניים, קיבוע חנקן, הצללת הקרקע, גידול אנכי.

4. צמחי כיסוי קרקע ושורשיים (רוזמרין זוחל, גזר, בטטה, שום): הגנת קרקע, שמירת לחות, דיכוי עשבייה, שיפור מבנה הקרקע ופוריותה.

   
   

זה בערך הרעיון, על קצה המזלג, ואני לא מתיימר להבין עד הסוף את המערכת הסינטרופית, אבל זו נקודה טובה להתחיל ממנה. מפה תוכלו להתנסות ולשפר את המערכת בעצמכם.

השיטה הזו לגידול בוסתן מלאה ביתרונות:

• מאפשרת שתילה נוחה וקלה - עצים קטנים בתלולית חול כל שתילה לוקחת פחות מדקה, והקמת מערכת השקיה סופר פשוטה (קו בודד של צינור טיפטוף).

• יוצרת בית שורשים אחד גדול לכל העצים במקום שכל עץ יהיה שתול באמצע מדבר.

• השורשים משתפים פעולה עם מיקרואורגניזמים דרך רשתות תקשורת טבעיות כמו מיקוריזה.

• השתילה בתלולית מאפשר איוורור משופר, המאיץ את הצימוח וגם מונע מחלות וריקבונות בצוואר השורש.

• את הצמחים שסיימו או גדלו מדי אנחנו קוצצים ומשאירים על הקרקע. החומר האורגני מתפרק ומזין את הצמחים באופן טבעי.

• המערכת משפרת את מבנה הקרקע לאורך הזמן באמצעות חיקוי של תהליכים טבעיים, ומגדילה את תאחיזת המים והאוויר בקרקע.

• כיסוי קרקע זול באמצעות צמחיה מונע השתלטות של עשבי בר

• להבדל מבוסתן מסורתי כאן נקבל תמורה מיידית משיחי הירקות והתבלין כבר בעונה הראשונה לאחר ההקמה.

• אנחנו מחזירים את החיים לקרקע ובונים מערכת אקולוגית תומכת ובריאה.

מה הרעיון של עצי שירות

עצי שירות (או "עצים פונקציונליים") הם עצים שנשתלים לא כדי להפיק מהם פרי - אלא כדי לשרת את המערכת האקולוגית של היער או הגינה.

הם שותפים חשובים במיוחד בגינות ובוסתנים סינטרופיים, ומסייעים לתחזוקה טבעית ויציבה של הקרקע והצמחים האחרים. במקום להשתמש בדשנים כימיים, מיקרו־אלמנטים, או חיפוי מבחוץ - עצי השירות מייצרים את המשאבים האלה בתוך המערכת עצמה, ומאפשרים חקלאות מתחדשת, יעילה וזולה לאורך זמן.

עצי שירות תורמים לנו במספר אופנים:

1. הצללה והגנה מרוח – עצים מהירים שצומחים מהר ויוצרים מיקרו־אקלים נעים לצמחים רגישים יותר (כמו אבוקדו, בננה).

2. הפקת ביומסה – עצים עם צימוח מהיר ויכולת גיזום תכופה (כמו שיטה, קזוארינה, מורינגה), שמאפשרים גזימה תכופה של עלים וענפים לצורך חיפוי קרקע (chop and drop).

3. קיבוע חנקן – עצים ממשפחת הקטניות (כמו אלביציה, קאשה, טאגסאס) שמעשירים את הקרקע בחנקן דרך שורשיהם.

4. משיכת מאביקים – עצים שמושכים דבורים וחרקים מאביקים אחרים עם פריחה עשירה לאורך השנה.

5. שבירת קרקע – עצים עם שורשים חזקים שחודרים לעומק ומשפרים את אוורור הקרקע (כמו לוצינה או מורינגה).

6. הם יוצרים מראה ירוק וצפוף כבר מהשלב הראשון, מה שמסייע גם אסתטית וגם פונקציונלית.

   
   

בהמשך, כשהעצים הקבועים כבר גדולים, אפשר לגזום ולקצוץ את עצי השירות – והם לא נחשבים בזבוז אלא השקעה: הם משמשים כמו חסכון של חומרי הזנה.

עצי השירות אולי צורכים חומרי דישון בתחילת הדרך, אבל הם לא ״מבזבזים״ אותו – אלא קושרים אותו בתוך הביומסה שלהם. בהמשך, כשאנחנו גוזמים ומחזירים אותם לאדמה, הם מחזירים את אותם מינרלים, ובנוסף לכך גם פחמן שנקשר מהאוויר. כך אנחנו מקבלים חזרה את הדשן, עם "ריבית" של חומר אורגני עשיר, שמכיל גם פחמן שנקשר מהאוויר דרך תהליך הפוטוסינתזה.

הפחמן הזה, כשהוא חוזר לקרקע בצורת חומר אורגני, תורם לשיפור משמעותי של מבנה הקרקע – הוא עוזר ביצירת תלכידים, מגדיל את יכולת הקרקע לשמור מים ואוויר, ומעודד פעילות מיקרוביאלית עשירה.

כך, לא רק שהקרקע מועשרת במינרלים, אלא היא גם הופכת ליותר יציבה, מאווררת, וחיה – וזה מפתח לגדילה טובה ובריאה של עצי הפרי בטווח הארוך.

בהצלחה.